איך עובד תהליך יצירת הזיכרון?

פונקציית הזיכרון במוח היא פונקציה חשובה מאוד שמאפשרת לנו לדעת להסתגל לסיטואציות, לזכור חוויות עבר שמרכיבות את האישיות שלנו, להבין מי אנחנו בתור החברה, וכמובן ללמוד כמויות אדירות של חומר בתחומים שונים ומגוונים, לעסוק בתחביבים כמו נגינה וציור ועוד ועוד.

אבל איך כל זה קורה?

את התהליך ניתן לסכם ב3 שלבים מרכזיים: קידוד, אחסון ושליפה.

אם נבין את תהליך יצירת הזיכרון ואת המנגנון כולו, ונדע מה גורם למוח לזכור טוב יותר פרטים מסויימים מאשר אחרים, נוכל להשתמש במידע הזה כדי ללמוד בשיטות טובות יותר, כמו בקורס “למידה חכמה”.

קידוד

בשלב הראשון, המוח צריך לקלוט את המידע ולקודד אותו. אנחנו כל הזמן קולטים מידע מהסביבה, בין אם אנחנו מטיילים בשוק העירוני, קוראים מאמר (ממש כמו זה) או מביטים בנוף עוצר נשימה מפסגת הר בשוויץ.

קליטת המידע נעשית על ידי החושים –

למשל בסיור בשוק העירוני אנחנו קולטים מידע רב עם כל החושים: אנחנו רואים צבעים בוהקים של פירות וירקות, שומעים את הרוכלים קוראים את המבצעים של הדוכן שלהם, מריחים את הריחות שיש באוויר ולעיתים גם נוגעים במוצרים עצמם.

בזמן זה המוח מוצף במידע ועליו להחליט מה לעשות איתו. האם לעבד אותו בטווח המיידי? האם לאחסן אותו בטווח רחוק?

כלומר לאחר שהמוח קלט את המידע מהסביבה וקודד אותו, עליו להבין מה לעשות איתו.

אחסון

ניתן לחלק את שלב האחסון לאחסון לטווח קצר ואחסון לטווח רחוק. הבדל הזמנים ביניהם אינו ברור לגמרי אך ניתן להתייחס לאחסון לטווח קצר ככזה שאורך מספר שעות ולאחסון לטווח רחוק ככזה שנמשך מעבר כך. ישנם פריטי מידע שהמוח “יישכח” כבר כעבור מספר שעות ויש כאלה שיזכור לנצח.

המוח בעצם צריך להשקיע אנרגיה בכל פרט מידע שהוא זוכר, ולכן יש כאן ניהול בעל שיקולים – האם “שווה” למוח להשקיע אנרגיה על מנת לזכור את פרט המידע הזה שכרגע קודדתי? או שניתן לוותר עליו?

למשמעות החוויה שעברנו והמידע שנקלט באותה חוויה יש חלק לא קטן בסיכוי שהמוח יחליט להשקיע אנרגיה ויזכור את המידע לתקופת זמן ממושכת יותר.

למשל, אם ניגע באש חשופה ונקבל כוויה, אנחנו נזכור זאת לזמן רב. יש פה מרכיב הישרדותי פרימיטיבי – עלינו לזכור מה מהווה עבורינו סכנה כדי לדעת להימנע ממנה בעתיד.

בניגוד לכך, אם פרט המידע אינו חשוב, למשל מחיר העגבניות בשוק – סביר שהמוח לא ישקיע מאמץ בכך, ואנחנו נשכח את מחיר העגבניות לאחר מספר שעות/ ימים.

שליפה

בשלב השלישי בעצם אנחנו מנסים “לשלוף” את המידע מעמקי הזיכרון ולהשתמש בו. שליפה יכולה להתבצע בצורה מהירה ביותר, למשל אם תנסו להיזכר בשם של אחד ההורים שלכם – נראה שאין כאן ממש תהליך של שליפה – כולנו זוכרים את השמות של ההורים שלנו בלי מאמץ בכלל.

אבל אם תנסו להיזכר בפריט “רחוק” יותר – כמו שם המורה שלימדה אותכם בכיתה ג’, סביר להניח שתשקיעו בתהליך קצת יותר מאמץ. יכול להיות שלאחר מספר שניות תצליחו “לשלוף” את המידע – תיזכרו שלמורה בכיתה ג’ קראו ציפורה. הצלחת השליפה משמעה סגירת התהליך – הזיכרון אכן נשמר.

יכול להיות גם שתהליך השליפה לא יצליח בצורה מיידית והשם של המורה “יעמוד לכם על קצה הלשון”. אולי תיזכרו בו בהמשך היום או שלא תצליחו להיזכר בו בכלל.

שלב אחד נוסף – מיצוק

רגע, לא סיימנו בשליפה?

ניתן לחשוב שאם שלפנו את המידע והצלחנו לזכור, כאן בעצם נגמר התהליך.

אבל האמת היא שאם ניסינו לשלוף מידע – הדבר מסמן למוח שיש חשיבות למידע הזה. כלומר המוח מבין שהוא צריך להשקיע אנרגיה על מנת לזכור את המידע טוב יותר לפעם הבאה.

כשאנחנו מבצעים שליפה של מידע, מתבצע תהליך נוסף שנקרא מיצוק. בשלב זה, המידע עובר אחסון טוב יותר במוח, בצורה משמעותית יותר, ולאורך זמן רב יותר.

הגישה הקלאסית ללמידה – קריאה מחדש, מרקור וסיכום של החומר

כעת אנחנו מבינים שאם אנחנו לומדים בשיטות כמו קריאה מחדש, מרקור וסיכום של החומר אנחנו בעצם מתמקדים בשלב ה1 בתהליך יצירת הזיכרון – אנחנו מקודדים את החומר שוב ושוב ושוב.

מסתבר שתהליך השליפה יעיל יותר מתהליך הקידוד מכיוון שהוא מאותת למוח ששווה להשקיע אנרגיה על מנת לזכור את המידע שניסינו לשלוף.

ההבדל בין שיטות למידה פאסיביות לאקטיביות

זהו בעצם ההבדל בין שיטות למידה פאסיביות לבין שיטות למידה אקטיביות –

שיטות למידה פאסיביות (כמו קריאה מחדש, מרקור וסיכום של החומר) מתמקדות בשלב הקידוד.

לעומת זאת, שיטות למידה אקטיביות מתמקדות בשלב של השליפה.

שיטות למידה אקטיביות הרבה יותר יעילות משיטות למידה פאסיביות!

אז איך כדאי ללמוד מידע חדש?

אם אנחנו רוצים ללמוד מידע, למשל כמו למידה למבחן בהיסטוריה, או למידה למבחן בתואר באוניברסיטה או במכללה, עלינו ללמוד עם שיטות למידה אקטיביות:

בשלב הראשון עלינו כמובן לקודד את המידע. אם לא נקודד את המידע אנחנו כמובן לא נוכל להתקדם בתהליך.

בשלב השני עלינו לנסות לשלוף את המידע – על ידי כך אנחנו מאותתים למוח ששווה להשקיע אנרגיה כדי לזכור את המידע הזה, ובהתאם יתבצע תהליך של מיצוק של המידע.

סוגים של שיטות למידה אקטיביות

יש הרבה סוגים של שיטות למידה אקטיביות –

למשל לאחר קריאה של עמוד בסיכום, אתם יכולים לשאול את עצמכם – מה למדתי כאן? מה אני זוכר ממה שקראתי? ממש לעצום את העיניים/ להפוך את הדם שקראתם ולנסות להיזכר במה שקראתם.

שיטה נוספת היא לימוד עם חברים כאשר כל אחד שואל את האחר שאלות.

השיטה האהובה עליי היא שיטת הכרטיסיות – שיטה שבה מצד אחד כותבים שאלה ומצד שני כותבים תשובה. למידה עם כרטיסיות מאתגרת את שלב השליפה וממצקת את המידע במוח בצורה נהדרת.

לסיכום

שלבי יצירת הזיכרון הם קידוד, אחסון ושליפה. כאשר מבצעים שליפה, מתבצע גם תהליך של מיצוק הזיכרון.

אם אנחנו רוצים ללמוד פחות ולזכור יותר – עלינו להתמקד בשיטות למידה אקטיביות, שמתמקדות בשלב השליפה, ולא בשיטות למידה פאסיביות, שמתמקדות בשלב הקידוד.